חוקים ומשפטים

 

אחד האתגרים הגדולים של מנהלי פרויקטים הוא הנעת קולגות בניהול מטריציוני. מתוך אתגר זה, בחברה מסוימת אף הוסיפו את הסעיף הבא לנוהל ניהול פרויקטים: "ככל שיעלו מחלוקות בין אנשי הצוות למנהל הפרויקט הגורם המכריע יהיה מנכ"ל החברה".

האתגר אותו חווה מנהל הפרויקט, טמון באחריותו לעמוד ביעדים מוגדרים מתוך סמכות מטריציונית – כלומר, להשגת היעדים הוא תלוי במגוון ממשקים ללא סמכות מספקת לדרוש או לתעדף ביצוע מאנשים שאינם כפופים לו.

מנהל פרויקטים נדרש, אם כן, לשלב בין יכולות PMO מקצועיות בנושאים כגון: הגדרת וניהול תכניות עבודה לו"ז, משאבים, סיכונים וכו' – שללא ספק חשובות וחיוניות להצלחת כל פרויקט – עם יכולות מנהיגות והנעת קולגות (שלרוב עמוסים מאד), מתוך סמכות מוגבלת.

על כך בפרשת השבוע, פרשת אחרי מות, שם נאמר:

"את־מִשְׁפָּטַ֧י תַּֽעֲשׂ֛וּ וְאֶת־חֻקֹּתַ֥י תִּשְׁמְר֖וּ לָלֶ֣כֶת בָּהֶ֑ם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹֽהֵיכֶֽם"

"וּשְׁמַרְתֶּ֤ם אֶת־חֻקֹּתַי֙ וְאֶת־מִשְׁפָּטַ֔י אֲשֶׁ֨ר יַֽעֲשֶׂ֥ה אֹתָ֛ם הָֽאָדָ֖ם וָחַ֣י בָּהֶ֑ם אֲנִ֖י יְהוָֽה" (ויקרא י"ח, ד-ה).

לכאורה נראה שהפסוקים מביעים את אותו עניין אך בסדר שונה. שכן, בפסוק ד' נאמר לעשות המשפטים ולשמור החוקים ובפסוק ה' משנה את הסדר ונאמר: לשמור החוקים ולעשות המשפטים.

שתי שאלות מעניינות עולות מפסוקים אלה:

1. מה פשר הכפילות לכאורה בשני הפסוקים?
2. מה תפקיד המילה 'בָּהֶ֑ם' בשני הפסוקים?

לשם הסבר פשר הכפילות, יש לדון תחילה בהגדרות המושגים המוזכרים בפסוק:

• חוקים ומשפטים – בעוד חוקים, אלה המצוות שלא היינו חושבים עליהם מעצמנו, אך אנו מקיימים אותם משום שנצטווינו וזאת על אף שאנו לא מבינים את טעמן, כגון: איסור שעטנז, כלאיים, אכילת חזיר וכו', משפטים אלה מצוות שאנו מבינים את טעמן וגם אלמלא נכתבו בתורה היינו חושבים ומקיימים אותם מיוזמתנו, כמו איסור גניבה, נזיקין, רצח וכו'.
• לעשות ולשמור – בעוד לעשות הכוונה בקיום המצווה באופן אקטיבי כגון: סוכה, תפילין, ארבעה מינים, לשמור הכוונה קיום פסיבי על ידי הימנעות מלעשות את האיסורים וקיום מצוות לא תעשה.

אם כן לאור ההגדרות הנ"ל נבאר,

בפסוק ד' מתחיל מהקל לכבד ומקדים את המשפטים שאותם נעשה ללא קושי כי הם מובנים לנו, לחוקים שעלינו להישמר גם לגביהם, אפילו כשאיננו מבינים את טעמם. במקביל, בפסוק ה' הקדים לומר את המצוות שאדם ממילא עושה אותן ללא ציווי, שגם עבורן יקבל שכר בהנחה שמקיים אותן מתוך רצון לקיים את הציווי ולא מתוך חשיבה הגיונית בלבד. כלומר, מאחר ושמירת החוקים הינה מתוקף הציווי ולא מתוקף ההיגיון, קיום החוקים, מוכיח שגם את המשפטים שאנו מקיימים זה משום הציווי וגם על קיומם נקבל שכר. שכן שמירת החוקים (הלא הגיוניים) נותנת תוקף לשמירת המשפטים (ההגיוניים).

על כן, אין כפילות בפסוקים אלא דגשים שונים. בעוד דגש אחד הוא לגבי קיום החוקים כמו שמקיימים את המשפטים, שטבעי והגיוני לנו לקיימם, הדגש השני הוא שהתגמול עבור המשפטים יהיה בדיוק כמו התגמול על החוקים כי בשניהם מדובר בציווי ולא בהגיון.

ומכאן לביאור השאלה השנייה, לגבי תפקיד המילה 'בָּהֶ֑ם' בשני הפסוקים – בפסוק ד'- "לָלֶ֣כֶת בָּהֶ֑ם" ובפסוק ה'- "וָחַ֣י בָּהֶ֑ם" – ההליכה מצביעה על פעילות קבועה ועקבית, ללמדנו, שמצוות המשפטים והחוקים יהיו חלק משגרת החיים, כמו ההליכה, ולא פעילות חריגה ויוצאת דופן.

באופן דומה גם בניהול, בעוד הסמכות הפורמלית היא 'המשפטים' שנהיר לכל כי יש להישמע לממונה הישיר ולעשות באופן אקטיבי את הנדרש, 'החוקים', אלה בקשות מנהל הפרויקט שלעיתים נדחקות הצידה, הן בשל אי ההבנה של משמעות המשימה או חשיבותה  והן מתוך חוסר חיבור אישי עם מנהל המוביל את הפרויקט ולכן אי מתן תיעדוף למשימות אלה, שכן כאמור, סמכותו מוגבלת.

תפקידו של מנהל הפרויקט אם כן להניע ולסייע לממשקיו להבין את המהות והמטרה של הפרויקט, משמעותו הארגונית וחשיבות תרומתם האישית לנושא, כמו גם לתגמל על הישגים ולטפח את הקשרים האישיים עם ממשקיו. התנהלות כזו של מנהל הפרויקט תניע את הקולגות להתייחס אל החוקים כמו אל משפטים, ולנהל את הפרויקט מתוך שותפות ומחויבות מלאה ולא מתוך 'בקשת טובות'.

***  חדש – הבלוג האהוב גם בספר ***

 *** פרטים והזמנות: ספר תורת הארגונים ***