ערך האחדות בשונות 

חברות משקיעות מאמצים רבים בהגדרת סט ערכים שישקפו מהימנה את דרך פעילותה הרצויה. עם זאת, מתוך מגוון הערכים הקיימים, טרם ראיתי ארגון שהגדיר 'אחדות', כאחד מערכי הליבה המנחים אותו. זו נקודה מעניינת בהינתן העובדה כי לרוב, מבנה ארגוני מבוסס בהגדרתו על היררכיה, מחלקות וגיוון – דיפרנציאציה ושונות – הרי הגדרת ערך זה כליבה הינה מתבקשת.

האקדמיה ללשון מגדירה "אחדות" כמצב שבו גורמים שונים משתלבים לכדי ישות אחת, למשל בפעולה משותפת או בהסכמה. זו הלוא מהות הגדרת אופן העבודה בארגון  – המבוססת על מטרות משותפות ועל הצורך בשיתוף פעולה כדי לממשם באופן מיטבי. ערך האחדות הוא ערך ליבתי מנדטורי, המניח את הבסיס לערכים נוספים כגון: ערבות הדדית, רעות, לכידות ושיתוף פעולה.

מכאן נובע גם אחד האתגרים המנהיגותיים-ניהוליים בארגונים בכלל, ובחברות גלובליות ורב-תרבותיות בפרט: יצירת סינרגיה בתוך השונות והייחודיות. זו נקודה קריטית בהצלחת כל ארגון. לכן, לרוב מושקעים תשומות רבות בחיזוק תהליכים ומיומנויות לניהול צוות, עבודת ממשקים ושירות פנים-ארגוני. תהליכים אלו תורמים לניהול מיטבי של השונות בארגון, ובו בזמן מחזקים את האחדות והאחידות, כמניע את הקונצרט הארגוני באופן הרמוני אל מול המטרות המשותפות.

על כך בפרשת השבוע, פרשת ניצבים שם נאמר:

"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי ה' אֱלֹהיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל" (דברים כט, ט).

לכאורה לאחר שאמר "כֻּלְּכֶם"  מה הצורך לפרט? וכן בסוף הפסוק חוזר ומדגיש: "כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל" – מה טעם הפירוט והכפילות?

עפ"י רש"י מטרת הפירוט היא לציין את ההיררכיה והחשיבות של חלקי העם – מהבכירים ועד כלל ישראל: "רָאשֵׁיכֶם לשִׁבְטֵיכֶם" (מוסיף ל) – כקבוצה אחת, ולאחר מכן מזכיר את יתר חלקי העם, לפי סדר חשיבותם.

הגר"א בפירושו מפרט את היררכיית החשיבות עפ"י התפקידים: "רָאשֵׁיכֶם" – אלו שרי האלפים, ראשי העם. "שִׁבְטֵיכֶם" – אלו שרי המאות, שופטי ישראל, שנאמר: "לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה" (בראשית מט, י). "זִקְנֵיכֶם" – שרי החמישים, המלמדים תורה."שטְרֵיכֶם" – שרי העשרות, האחראים על אכיפת פסקי הדיינים ושמירה על החוק והסדר. עם זאת, הגר"א בפירושו לא מסביר מדוע הפסוק חותם ב-: "כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל".

ונראה גם להסביר שמטרת הפירוט היא להדגיש ערך אחדות בשונות. נסביר: בני ישראל עומדים לפני כריתת ברית עם ה' כדי להמשיך את ברית האבות. משה מציין את בעלי תפקידים בעם למשל, בהנהגה, בחינוך ובשמירת החוק והסדר. אך כאשר כולם ניצבים לפני ה' – כולם שווים. שכן האחדות והאחידות הכרחיים למעמד זה. יתר על כן, ערכים אלה גם יתרמו לשימור הברית לדורות הבאים. מכאן, "כֻּלְּכֶם… כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל" – כולכם יחד וביחד. פותח ב-"נִצָּבִים" ומציין הקבוצות בעם. אך "לעָבְרְךָ, בִּבְרִית ה" (לשון יחיד) על אף השונות בין הקבוצות, כולם מאוחדים תחת ברית אחת.

מורשת משה מלמדת כי אחדות בשונות היא היסוד להיווצרות העם –  תורה אחת, חוק אחד וחינוך אחד.

חשיבותה של האחדות בשונות כערך-על הינה בכל חברה אנושית – היא חוצה ארגונים, עמים ודורות. האחדות אינה ההפך משונות ואינה מטרה בפני עצמה אלא אמצעי המאפשר ומניע לממש ייעוד משותף – הן בארגון, הן מול ברית ה'. שונות בין אנשים היא אמנם אקסיומה עם זאת, נוכחותה חיונית על מנת ליצור עושר של רעיונות, נקודות מבט ויכולות. זהו האתגר – ליצור אחדות בשונות – לרתום את השונות לטובת מטרה משותפת, מתוך הבנה כי ניתן להגיע לתוצאות אופטימליות רק בעבודה משותפת וסינרגטית. שכן "המבחן העליון של כל חברה הוא לא האחדות בהידמות, אלא היכולת ליצור אחדות מתוך גיוון"…