אמנות ההתעלמות: פעמים מתעלם ופעמים לא

במהלך פיתוח מוצר ראשוני הצוותים התמודדו עם אתגרים טכנולוגיים חדשים ומשמעותיים. סמנכ"ל הפיתוח בחר לא להתערב בפרטים אלא להפך – העניק להם מרחב פעולה תוך התעלמות מודעת שאפשרה להם להגיע לפתרונות יצירתיים וחדשניים. עם זאת, כאשר התגלתה תקלה קריטית ברכיב ליבה של המוצר הסמנכ"ל כינס מיד ישיבות חירום וניהל את העניין כסיכון אדום – סיכון ברמה גבוהה.

מנהיגות נמדדת גם ביכולת להבחין בין שני סוגי התעלמות: התעלמות מודעת מעצימה לעומת התעלמות מודעת הרסנית. הבחנה בין מצבים שמחייבים התערבות אקטיבית לבין מצבים בהם איפוק ושקט בונים סמכות ומקרינים ביטחון. שתיקה מודעת מעצימה צוותים שיכולים לנהל עצמם מאפשרת לפתח פתרונות יצירתיים, לחזק את האמון והאחריות האישית ולצמוח מתוך למידה. לעומת זאת, אי-פעולה במצבים קריטיים בהם כשל או סיכון עלולים לפגוע בצמיחה, במוניטין או ביעדים האסטרטגיים היא התעלמות הרסנית שעלולה לגרום לנזק שניתן היה למנוע באמצעות פעולה מדויקת בזמן.

בפרשת השבוע, פרשת כי תצא חוזרת האזהרה לא להתעלם (דברים כ"ב, א–ד):

"לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים וְהִתְעַלַּמְתָּ" (א)

"וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְכָל אֲבֵדַת אָחִיךָ אֲשֶׁר תֹּאבַד מִמֶּנּוּ וּמְצָאתָהּ לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם" (ג)

"לֹא תִרְאֶה אֶת חֲמוֹר אָחִיךָ אוֹ שׁוֹרוֹ נֹפְלִים בַּדֶּרֶךְ וְהִתְעַלַּמְתָּ" (ד)

רש"י מפרש כי התעלמות משמעה הסבת המבט, הַעֲלָמַת עַיִן, הַעֲמָדַת פָּנִים כְּלֹא רוֹאֶה ולכן גם לא לפעול. חכמים (בבא מציעא, דף ל׳) הוסיפו את העקרון המאזן: "פעמים שאתה מתעלם", מקרים בהם אדם פטור מלפעול. למשל כהן שראה אבדה בבית קברות פטור מלהיכנס ולהיטמא, או קשיש שאין זה מכבודו או יכולתו לסחוב שה או שור.

מכאן שניתן להרחיב עיקרון זה גם להיבטים נוספים:

• "פעמים שאתה מתעלם" מצבים של שפל אישי של אדם (באנלוגיה לנפילת שה, חמור או שור) בהם נכון "לא לראות" את האדם בחולשתו ובכך להימנע להעמידו במבוכה או לפגוע בכבודו.
  ומנגד עולה גם עיקרון,
• "פעמים שאתה לא מתעלם" האחריות למנוע נזק, השבת אבדה או הקמת בהמה הן דוגמאות לכלל רחב יותר: אם אתה רואה דבר העלול לגרום לאחר נזק או הפסד חובתך לפעול, להושיט יד ולמנוע זאת גם אם לא נתבקשת לכך באופן ישיר. זהו יישום מעשי של "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ".

היכולת להבחין בין התעלמות מעצימה (איפוק) להתעלמות הרסנית (אי-פעולה) מאפשרת לשמור על תרבות ארגונית של אחריות ויוזמה וליצור סביבה בה כל עובד מרגיש גם נתמך וגם אחראי.

הביטוי "שתיקה שווה זהב" ממחיש את ערך השתיקה. עם זאת, נכון להבחין מתי שתיקה היא כוח ומתי היא ההפך. הבחנה למשל מתי נכון להנחות את הצוות, מתי לתת חופש פעולה ומתי להתערב כדי למנוע נזק. נראה כי בין איפוק למעשה מתבטאת ההנהגה.