בשביל מה אתם עושים?
על מניעים וכוונות
ישנו סיפור עממי על שני חכמים שיצאו לטייל בעולם כדי לבחון איך אנשים אחרים חיים. הגיעו לכפר נידח שם פגשו קבוצת עובדים מיוזעים ופצועים שסחבו סלעים במעלה ההר. היה ברור שהעבודה אינה קלה להם כלל. שני החכמים לא הבינו בשביל מה הם עושים את זה? מה המטרה של סחיבת הסלעים ממקום למקום? הם החליטו לשאול את העובדים.
שאלו את אחד העובדים: "מה אתה עושה? " ענה להם: "סוחב אבנים למעלה".
שאלו עובד אחר: "ומה אתה עושה?" ענה להם: "אני מרוויח אוכל לילדים שלי".
"ובכן, ומה אתה עושה?" שאלו את העובד השלישי ענה להם: "אני בונה מקדש לאלוהים!"
ואז הבינו החכמים כי לא משנה מה אתה עושה, אלא בשביל מה אתה עושה…
על משמעות הכוונה והמניע בפרשת השבוע, פרשת שמות, שם נאמר:
"וַיַּרְא אֱלֹהִים, אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיֵּדַע, אֱלֹהִים" (שמות ב, כה)
באופן מעניין, לא מפורט בפסוק מה ראה ומה ידע.
רש"י מפרש 'נתן עליהם לב ולא העלים את עיניו'. אך גם רש"י אינו מפרט מה ראה וידע.
על פי הפשט נראה כי ראה את קשיי החיים של בני ישראל תחת שעבוד פרעה וידע את הרגשתם הפנימית.
ספורנו מפרש: 'ראה את שיעבודם' כמו שנאמר: "רָאִיתִי אֶת-עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם; וְאֶת-צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי" ובהמשך הפסוק "כִּי יָדַעְתִּי אֶת-מַכְאֹבָיו" (ג,ז)
אבן עזרא מפרש כי המצרים שיעבדו את ישראל וחמסו אותם בגלוי אך גם ציערו ועינו אותם בסתר.
אם כן ה' ראה את השיעבוד הגלוי וידע גם על השיעבוד שנעשה לבני ישראל בסתר.
להלן נציע פרוש ייחודי נוסף לפסוק, פרוש המתבסס על ההקשר הטקסטואלי:
בפסוק כ"ג נאמר: "וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם, וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מִן-הָעֲבֹדָה, וַיִּזְעָקוּ; וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל-הָאֱלֹהִים, מִן-הָעֲבֹדָה."
נראה כי לאחר מות פרעה אך טבעי שכל האזרחים יבכו, יזעקו ויתאבלו על מות מלכם במיוחד במדינות בהם השלטון הוא מלוכני שם העם מצווה להתאבל על מות המלך (יום אבל לאומי). אם כן, כל המצרים התאבלו והצטערו על מות המלך פרעה ובתוכם, גם בני ישראל. עם זאת, נראה שאבלם לכאורה של ישראל על מות פרעה היה סימפטום שהתפרש ככל הנראה באופן שגוי. שכן "וַיַּרְא אֱלֹהִים…. וַיֵּדַע, אֱלֹהִים" – ה' ראה את בני ישראל זועקים ובוכים אך לא כמו שחשבו המצרים כי המניע לצערם הוא מות המלך אלא ה' ידע את הסיבה האמיתית לבכיים ולזעקתם של עמו וזהו קשיי השיעבוד.
הסממנים החיצוניים אם כן, ניתנים לפרשנות ולא תמיד מה שנדמה כי אנו רואים מעיד על המציאות. חשוב להבין את הגורם הפנימי – את המניע האמיתי של העובד שלנו למשל. כך לדוגמא עובד שמונע מכסף לא ישקול פעמיים כשיוצע לו שכר גבוה יותר במקום עבודה אחר, לעומת עובד אחר שמונע מאתגר וסיפוק בעבודה יעזוב מקום עבודה גם עבור שכר נמוך יותר כדי להגשים את מניעיו וכו'.
נדגיש כי אין זה מקרה שנעשה שימוש במילה 'וַיֵּדַע' שהידיעה במקרא משמעותה קירבה אישית. מכאן כמנהל עליך להכיר באופן אישי את עובדיך ואת המוטיבציות שלהם, זהו כלי ניהולי שיאפשר לך לתת להם את המענה הייחודי לכל אחד ולשמר אותם שבעי רצון.
הצטרפו לעשרות המנהלים ובעלי העסקים שנהנים מהניוזלטר של נוגט אסטרטגיות.
הירשמו לקבלת טיפים, מאמרים ולעדכונים מהבלוג השבועי "תורת הארגונים"