מה נשתנה?הג'וגאד והמצה

משמעות המילה ג'וגאד (Jugaad) בהינדו, הוא תיקון מאולתר, מעין פתרון חכם שנולד ממצוקה. הג’וגאד, החדשנות העממית, מייצר ערך כלכלי וחברתי באמצעות שימוש במינימום משאבים, מתוך רצון למצוא פתרונות יצירתיים שיהפכו את המציאות, למרות דלות האמצעים, לנוחה יותר.
החדשנות העממית מונעת מלמטה למעלה (bottom-up) ויוזמיה, פרטים וקהילות, מונעים לרוב מערכים אידיאולוגיים וחברתיים במטרה להעניק פתרון פרקטי לבעיה נקודתית.
החדשנות העממית אינה מאפיינת רק מדינות מתפתחות, אלא גם במערב ניתן לראות את יישום עקרונות החדשנות העממית. ביטוי לכך ניתן לראות למשל ביוזמות שיתוף ושימוש בקוד פתוח המבוסס על תרומה קהילתית התנדבותית של מפתחים (וחברות) לשיתוף ושיפור קבצי קוד. הקוד הפתוח תופס תאוצה רבה בקרב מגוון מוצרים של חברות כגון IBM , HP ,Linux, Mozilla, Amazon, Google, SUN וכמובן ויקיפדיה.

על כך, מקריאת התורה לחג הראשון של פסח:
"וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת-בְּצֵקוֹ, טֶרֶם יֶחְמָץ; מִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם, עַל-שִׁכְמָם" (שמות י"ב, ל"ד).

מהפסוק עולים שתי שאלות מעניינות –

השאלה הראשונה:

• "עַל-שִׁכְמָם" מדוע נשאו את הבצק על שכמם ולא העמיסו אותו על חיות המשא הרבים שיצאו עימם ממצרים?
  ההסבר לשאלה זו, עפ"י רש"י הוא שאמנם היו להם חיות משא (חמורים) אך משום שחיבבו את המצות נשאו אותם קרוב אליהם – על שכמם. זווית נוספת לשאלה זו, מעלה פירוש המנחה בלולה שמסביר כי בני ישראל נשאו את הבצק על שכמם כי לא נותר מקום על גבם של חיות המשא, מאחר והעם העמיס עליהם את רכושם.

השאלה השנייה:

• "מִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם" – לשם מה הפירוט שאת הבצק צררו בשמלותם? מה חשיבות העניין להזכיר את האופן בו נישא הבצק?
  נקדים ונסביר, כי בני ישראל נגאלו בגלל שלא שינו את שמם לשונם ומלבושם (ראשי תיבות- שלו"ם).
  אם כן, לשם מה השאילו שמלות מהמצרים ("וַיִּשְׁאֲלוּ, מִמִּצְרַיִם, כְּלֵי-כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב, וּשְׂמָלֹת" (י"ב, ל"ה)), שהרי ממילא אלה אינם בגדים שבני ישראל נהגו ללבוש?!?!
  אלא נראה כי מאחר ובימים ההם, הבד כחומר גלם היה יקר אף מהכסף והזהב ולכן השמלות שהשאילו בני ישראל מהמצרים לא שימשו את העם ללבוש אלא שימשו אותם כחומר גלם לשתי מטרות:

1. כתיקים – להקל עליהם את נשיאת הבצק וחפצים נוספים שנטלו על שכמם.
2. לבגדי ילדים – "וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ, כְּלֵי-כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת; וְשַׂמְתֶּם, עַל-בְּנֵיכֶם וְעַל-בְּנֹתֵיכֶם" (ג', כ"ב) השמלות שימשו את בני ישראל כבד לתפירת בגדים עבור הילדים – את שמלות המצרים פרמו ותפרו מהם בגדים חדשים לילדיהם וכך המשיכו לשמור על אופי הלבוש המבדל של עם ישראל.

אם כן, אנו עדים לניצני הג'וגאד, עוד מימי יציאת מצרים, כשעם ישראל השתמש בבד השמלות של המצרים כחומר גלם, לתיקים ולבגדי ילדים, מתוך רצון למצוא פתרונות הן לצורך פרקטי של תיקי נשיאה ולבוש עבור ילדיהם והן לשם צבירת חומר גלם בעל ערך גבוה ולכן גם נשאו אותו על גופם ושִׁכְמָם.
פתרונות הג'וגאד אולי לא מתוחכמים או מושלמים, אך בהחלט נותנים ערך גבוה בעלות נמוכה. ממצאי מחקר שבחן את השפעות כמות האמצעים על רמת היצירתיות, מצביעים באופן מעניין אך לא מפתיע, שככל שהאדם מוגבל באמצעים, כך הוא הופך ליצירתי יותר ומשתמש בעיקר במשאבים הנמצאים לרשותו.
לעיתים מיקוד בשאלות 'בתוך הקופסא' כגון: מה ניתן לעשות אחרת מתוך המרכיבים הקיימים? איך אפשר לשמור על איכות גבוהה ובמקביל להוזיל עלויות? בשילוב עם שאלות 'מחוץ לקופסא': מה לא ניתן לעשות כיום? ולמה? האמנם לא ניתן לעשות? ואולי ניתן לעשות באופן חלקי?, יסייעו להוביל מייזמי חדשנות והישגים חדשים.
אמנם הדעות חלוקות לגבי הדרך האופטימלית להגיע לחדשנות – האם דרך חשיבה בתוך הקופסא או מחוצה לה? עם זאת, קיימת הסכמה לגבי חשיבות קריאת התיגר ואימוץ חשיבה שונה כדרך לצמיחה. שהרי מתוך הג'וגאד והחדשנות העממית נולדה גם המצה,  לא?

 

מאמר 2018, פסח: מהי חירות ארגונית?

מאמר 2016, פסח: פסח, מצה ומרור – על מורשת וגישה חיובית