טייטל יחסי
"מי אני בלי הטייטל שלי? מי אני בלי ההישגים או ההצלחות שלי? מי אני בלי העבודה שלי? מי תהיו אם יום אחד תקומו בבוקר ויקחו מכם את כל אלו?… זו מחשבה מפחידה ומאיימת כי בכל פעם שאנחנו נדרשים להציג את עצמנו נספר על הדברים שעברנו בחיים. על ההישגים, ההיסטוריה, ההצלחות ועל ה'טייטל' הנוכחי שלנו כדי לגרום לצד השני לחשוב שאנחנו "ראויים". ובינינו? כנראה שגם בשביל להרגיש ראויים בתוך תוכנו".
נזכרתי השבוע בדבריו החכמים והרגישים של כליל קימחי ז"ל שאיבד את חייו באסון הבולען בבריכה, כשצפיתי בניתוח הציני של המגיש בתוכנית "מהצד השני עם גיא זוהר" (כאן 11, 03.06.24), לגבי ההבדל החשוב בין יועץ אסטרטגי ויועץ פוליטי.
נראה שהטייטל חשוב לאנשים רבים, לא רק בשל הצורך בהגדרה ארגונית אלא בעיקר בשל היותו חלק מההגדרה האישית – הזהות, ההכרה והמעמד החברתי. נראה כי הטייטל ממתג אותנו בארגון ומחוצה לו ומגדיר את התפיסה שלנו בעניינו ובעיני אחרים, במיוחד לאנשים שהקריירה חשובה להם. הטייטל הוא עניין רגיש ורגשי, בעל ערך רב לאנשים רבים ולא בכדי.
על כך בפרשת השבוע פרשת במדבר שם נאמר:
"פְּקֹד אֶת בְּנֵי לֵוִי לְבֵית אֲבֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם כָּל זָכָר מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמַעְלָה תִּפְקְדֵם" (במדבר ג, טו).
מה טעם ההבדלים בלשון המקרא בין ציווי מניין השבטים לבין ציווי מניין שבט לוי? שכן במניין בני ישראל נאמר "כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם" ואילו הציווי לשבט לוי לא כולל מילים אלה. בנוסף הציווי לבני ישראל מנוסח: "שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ" (א,ב ) בעוד שבמניין לוי משתמש בציווי "פְּקֹד".
נסביר,
בני ישראל נספרים כפרטים כחלק משבט, הזהות והמעמד שלהם נובעים מהשתייכותם לשבט. לכן השימוש במינוח "גולגולת" לתאר התייחסות פיזית לחברי השבטים לצד "שְׂאוּ" המעניק חשיבות לראשי השבט בשל מעמדם מתוקף תפקידם. אולם שבט לוי, בעל מעמד גבוה מבין שבטי ישראל בשל תפקידו כמשרת במשכן ומעלתו הרוחנית, אינו זקוק לאיזכור נשיאה ספציפי לכן בשבט לוי נאמר רק "פְּקֹד" – סך המניין.
עם זאת, אצל בני קהת וגרשון נאמר הציווי בלשון "נשא" למרות שהם משפחות משבט לוי: "נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי קְהָת" (ד, ב) // " נָשֹׂא, אֶת רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן גַּם הֵם" (ד,כב). מכאן נראה כי ביחס לבני ישראל, אין בני לוי צריכים נשיאת ראש כי מעלתם גבוהה ממעלת בני ישראל אך ביחס למשפחות שבט לוי, משפחת קהת וגרשון בעלי מעמד גבוה יותר ממשפחת מררי. מעמד הנובע מתפקידם הציבורי: קהת – עבודת הקודש. גרשון – המשכן והאוהל. מררי – הקרשים והעמודים.
חיזוק לכך ניתן למצוא גם בהבדל ניסוח נוסף – אצל מניין בני ישראל נאמר: "שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם" (א, ב) – מקדים משפחותיהם לבית אבותם, בעוד שאצל שבט לוי נאמר "לְבֵית אֲבֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם" – מקדים אבותם למשפחותם. מכאן, בישראל נמנים המשפחות הנמצאות בשבט – כאחד, ללא הבחנה בין בתי אב. לעומת זאת, כאמור משפחות שבט לוי נמנות בנפרד. נראה כי מעלת השבט והמשפחה הנובעים מהמעמד והתפקיד זוכה להתייחסות ולציון לאור חשיבותם, עוד בתקופת המקרא.
נראה כי על אף שהטייטל נועד לבטא ממד אובייקטיבי לכאורה של תפקיד במארג חברתי או ארגוני, כאמור מדובר בנושא סובייקטיבי ומורכב. דבריו של כליל קימחי ז"ל מזכירים לנו את החשיבות הרבה שיש לטייטלים בחיינו, אך גם שטייטל הוא בעיקר כסות ומעטפת נדיפים לעיתים. החשוב הוא הגרעין הערכי והאישיותי שנמצא בבסיסו – ערכים ותכונות, אשר הם מהות האדם המסייעים לו להגיע להישגים מרשימים עם טייטל פורמלי וייצוגי או בלעדיו.
