המנהיג העניו
עפ"י לאזלו בוק, הממונה על גיוס עובדים בגוגל: "ציוני בגרות וציוני מבחנים הם חסרי ערך כקריטריון לגיוס…הם לא חוזים דבר, אמנם משרות רבות דורשות כישורי מתמטיקה, מחשוב ותכנות, כך שציונים טובים עשויים להוות יתרון, אך גוגל מסתכלת על יותר מכך". גוגל, על פי לאזלו בוק, מחפשת 5 תכונות מרכזיות בקרב המועמדים, אחת מהן היא ענווה אינטלקטואלית.
ענווה אינטלקטואלית מאפשרת להיות מודעים למה שאיננו יודעים, היא מניעה רצון וסקרנות להרחבת האופקים ולמידה ממגוון מקורות ידע. בעלי ענווה אינטלקטואלית, נכונים ופתוחים לקבל דעות ונקודות מבט חדשות ומגוונות. עפ"י בוק: "ללא ענווה, בלתי אפשרי ללמוד".
ענווה בכלל וענווה אינטלקטואלית בפרט הינן תכונת מנהיגות מנדטורית. בקרב ארגונים רבים משתרשת ההבנה כי כדי להנהיג נדרשים תכונות של התנהלות ללא אגו, צניעות ומתן דוגמא אישית. באופן דומה, ג'ים קולינס בספרו גלגל התנופה, מצא כי מנהיגי חברות המפנה התאפיינו באנשים מצטנעים, שקטים ומאופקים המשלבים ענווה אישית עם כוח רצון עז להשגת המטרות.
על כך בפרשת השבוע, פרשת פקודי שם נאמר:
"וַיִּפְרֹשׂ אֶת הָאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן, וַיָּשֶׂם אֶת מִכְסֵה הָאֹהֶל עָלָיו מִלְמָעְלָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה" (שמות מ, יט).
משה לבדו פרש את אוהל יריעות העור על המשכן, משימה לא פשוטה מפאת כובד משקלם של העורות ואין כל אדם יכול לעשות זאת. ממעשה זה לומדת הגמרא: "אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על גיבור ועשיר וחכם ועניו" (מסכת נדרים דף ל"ח).
לכאורה מה חשיבות מאפיינים כגון: עושר, חוכמה וגבורה להשראת השכינה? יתר על כן מדוע לא מודגש כי לומדים ממשה שזכה לשכינה בשל היותו עניו?
אלא חז"ל רומזים על מהותה של מידת הענווה. לא כל אדם יכול לנהוג בענווה. כדי שאדם ינהג בענווה צריך שתהיה לו סיבה להתגאות ובכל זאת אינו מתגאה. וזה יכול להתקיים אצל העשיר, החכם והגיבור שעל אף יתרונותיהם הבולטים נוהגים בענווה ואינם מתנשאים.
אדם שאין לו במה להתגאות, אין לו סיבה להיות עניו. אדם עניו הוא אדם שהשיג חכמה גבורה ועושר – שאדם צריך להשתדל להשיג בחייו – ובכל זאת נוהג בענווה. נראה אם כן כי הענווה אינה תכונה נוספת אלא תכונת אופי ליבתית המהווה בסיס מתכלל לכלל המידות, מכאן שאדם הנוהג בענווה זוכה לשכינה.
הרמבם בהלכות יסודי התורה מסביר את דברי הגמרא, שהכוונה בגיבור, חכם ועשיר היא על פי ההגדרה של בן זומא (פרקי אבות פרק ד משנה א):
אֵיזֶהוּ חָכָם? הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם.
אֵיזֶהוּ גִבּוֹר? הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ
אֵיזֶהוּ עָשִׁיר? הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ
אֵיזֶהוּ מְכֻבָּד? הַמְכַבֵּד אֶת הַבְּרִיּוֹת
נראה כי הענווה כתכונת-על, מתכללת תכונות כגון: ענווה אינטלקטואלית – הרצון והפתיחות ללמוד מכל אדם, איפוק ושיקול דעת, אופטימיות ושביעות רצון בחלקך וכן המכבד כל אדם ובוודאי לא הרודף אחרי כבוד. אמנם מידות אלה היו במשה – חכם, גיבור ועשיר – אך הסיבה שזכה לשכינה, היא התנהגותו הענווה אל מול יתרונות אלה, שהרי התורה מעידה עליו שהיה 'עניו מכל האדם'.
העיתונאי ג'יימס פאלווס התעמק בשאלה מה אנשים חכמים מאוד חושבים על עצמם, בין היתר ראיין את ביל גייטס, סטיב ג'ובס, לארי פייג', זוכי פרס נובל ועוד. הוא מצא שלושה מאפיינים משותפים: הראשון – הם יודעים שהם מאוד חכמים; השני – הם לא רואים צורך להודיע על כך; והשלישי – הם יודעים מה הם לא יודעים – מה הם טרם למדו.
מנהיגות ענווה מאפשרת להתעסק בעיקר ובמהות ע"י אימוץ היכולת להודות בטעויות, להתייעץ, ללמוד מביקורת, להיות פתוח לנקודות מבט שונות ולקבל את המגבלות האישיות. נמצא כי עובדים בסביבת מנהלים ענווים, היו יותר יצירתיים ויותר שיתופיים ואף תרמו מעל ומעבר ממרצם וזמנם לטובת הצוות והארגון. נראה כי מנהיגים ענווים יוצרים צוותים חזקים שיוזמים חדשנות. מכאן שעל הענווה כאמור להיות חלק בלתי נפרד מפרופיל המנהלים והעובדים בארגון – תכונה זו יכולה להוות יתרון ארגוני אסטרטגי בשוק כ"כ תחרותי. מידת הענווה כדוגמת זו של משה מייצגת את ליבת המנהיגות האישית והארגונית.
*** חדש – הבלוג האהוב גם בספר ***
